Another new day There is no despair

אין לי כבר מה להגיד . נגמרו לי המילים . מתי יהיה סוף לחיים האלה . עדיף להיות בקבר שקט , זה יותר טוב מלחיות עם אנשים שירעישו לך את המוח בגלל שהם יודעים ושומעים נסתרות , אולי צפצופים מהעורף [ הבנתי שבדרך כלל זה מגיע מהדמיונות של האדם , קליפות / שדים / חייזרים - זה לא משנה כל כך , זה ככה בערך ] , שהם דיבורים שלא שייכים לך ואתה לא רוצה אותם , זה סתם שקר שמדביקים עליך , וכולם מאשימים אותך בזה . אין סוף לטמטום של האנשים האלה . זה אכזריות . שמעתם על התופעה הזאת ?

הפוסטים הכי משוגעים רק אצלי . השיגעון שלי הוא דבר חשוב , עד שאני ימצא משהו [ מה - שהוא ] יותר חשוב ... 😆😅🤣😂

אם אתה רווק - אתה תהיה המיץ של הזבל , אם אתה נשוי ויש לך אשה רעה - אתה תהיה הטיפה המרה , אם יש לך אשה טובה - אתה תהיה שמן זית זך צח לאור הבהיר המאיר הזורח השמח . לא תמיד זה נכון , ככה זה מרגיש לאנשים מסויימים , והאמת תהי נעדרת ...

גם זה שטויות , אבל זה לא יחריב את העולם , זה סך הכל כמה אותיות ומילים חלשות ובזויות - בא לי להקיא כשאני רואה את הכתיבה הזאת - [ זה מתיחה - נא לא להיבהל - אתם יותר מדי פתאים ] = נראה לי שהאנשים האינטלגנטים לא נותנים לייק לפוסטים שלי בגלל שאני אינטרסנטי , אני לא צריך לייקים , אבל אל תגזימו , גם אתם אינטרסנטים במידה מסויימת , אז מה אתם מתגאים עליי . 

כמה שיותר אתה תנסה למצוא תשובות  לשאלות ולקושיות שלך - אתה חופר לעצמך בור עמוק שנותן לך סיכוי שתגיע למקום שלא יהיה לך תשובות ותירוצים לשום דבר בעולם - כל מה שידעת והבנת = יבוא לך עד לנקודה הכי רגישה ומסוכנת בלב ותפוצץ לך את הצורה תנפץ לך את הזכוכית של ה-הילה החזקה והאינפומציה ה"בלתי ניתנת לשבירה" - אתה תהיה האדם הכי מסכן ועני ומושפל ובזוי - אתה תהיה הפסולת של האנושות של כל העולם - כולם ידרכו וירמסו אותך ויעשו ממך אפס ומינוס עד שתתחיל להודות שאתה חתיכת כלום וגוש חומר משוגע טיפה סרוחה ואפילו גם זה טוב ואתה לא ראוי לכינוי המושלם הזה כי אתה יותר גרוע מזה - ונחנו מה - אתה שום דבר - אין בך לא רע ולא טוב - אין לך מציאות - אפילו זבל מטונף יותר טוב ממך - הסירחון הכי מלוכלך בעולם - הוא יותר מכובד ממך - זה מזעזע וקורע את המוח . הפח אשפה של דולב יוריד לך את הלב . מה אתם אומרים ? זה נשמע אמיתי ? או שזה סתם תיאוריה משוגעת ? 

גימטריא של האותיות --- [ אל"ף ] --- מַסְוֶה  (שמות, לד,לג) / אֶל-הַכֹּהֵן (ויקרא, ב,ח) / לַעֲבֹדָה (במדבר, ד,לה) / וְנִטְמָאָה (במדבר, ה,כט) / כָּל-הַיּוֹם (דברים, כח,לב) / עַל-הַגָּג (יהושוע, ב,ח) / לְהִמּוֹל (יהושוע, ה,ח) / וּסְכָכָה (יהושוע, טו,סא) / בְּבֶזֶק (שופטים, א,ה) / יֹצְאֵי (שופטים, ח,ל) / וְכָל-טֻמְאָה (שופטים, יג,יד) / בְּיַד הַמֶּלֶךְ (שמואל, א כג,כ) / כִּי מִי-אֵל (שמואל, ב כב,לב) / וְהַיָּמִים (מלכים, א ב,יא) / וְעָלָה (ישעיהו, ח,ז) / וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה (ישעיהו, יד,כז) / וְצִיָּה (ישעיהו, לה,א) / וְהָפַךְ (מלכים, ב כא,יג) / עוֹלָה (ישעיהו, מ,טז) / יְיַפֵּהוּ (ירמיהו, י,ד) / אֵין לָךְ (ירמיהו, ל,יג) / לִגְבוּלָם (ירמיהו, לא,טז) / וְהַחֹזִים לָהּ (יחזקאל, יג,טז) / וַעֲזָבוּךְ (יחזקאל, כג,כט) / הַסּוֹכֵךְ (יחזקאל, כח,יד) / בְּנֵי אֵל-חָי (הושע, ב,א) / מֵחָזוֹן (מיכה, ג,ו) / אַלְלַי לִי (מיכה, ז,א) /  וּלְךָ הַכֹּל (דברי הימים, א כט,טז) / קַוֵּה (תהילים, כז,יד) / אֲדֹנָי אֱלֹהָי (תהילים, לח,טז) / בְּכָל-גּוֹיִם (תהילים, סז,ג) / הָפְכוּ (תהילים, עח,ט) / לְךָ-אֲנִי (תהילים, קיט,צד) / וּכְסֻכָּה (איוב, כז,יח) / נֶזֶם זָהָב (משלי, יא,כב) / וְהַכֵּלִים (עזרא / נחמיה, ע ח,כח) / בְּנֵי הַגּוֹלָה (עזרא / נחמיה, ע י,טז) .

הפתעה קטנה גדולה מסתתרת כאן :

  https://share.google/aimode/HJwBKsNln2kv1LyrB   ;  

: דרך קצרה שהיא ארוכה . זה בעצם גם דרך ארוכה שהיא קצרה .

מעלת עשרת הדברות : ליקוטי מוהר"ן , תנינא , ע״ח :
בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. 
הַיְנוּ כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ, (שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטִיק), שֶׁמִּתְנַהֵג עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי הַפְּשִׁיטוּת, וְאֵינוֹ מְגַלֶּה שׁוּם תּוֹרָה, וְעוֹסֵק בְּשִׂיחַת חֻלִּין וְכַיּוֹצֵא, וְהוּא אָז בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ:
דַּע, כִּי עִקָּר הַחַיִּים הִיא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (דברים ל׳:כ׳), וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים (זוהר לך לך דף צב, בהעלותך דף קמח, ואתחנן דף רס). וְעַל־כֵּן לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ וְנִפְלָא, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ שָׁעָה קַלָּה. וּבֶאֱמֶת זֶהוּ מִן הַנִּמְנָע וּבִלְתִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה, תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע, וְכָל בַּעַל־תּוֹרָה, הֵן לַמְדָן שֶׁעוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּגמפ\"ת [בִּגְמָרָא, פֵּרוּשׁ רַשִׁ\"י, תּוֹסָפוֹת] וְכַיּוֹצֵא, כָּל אֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ, כְּפִי עֵסֶק לִמּוּדוֹ, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּבָּטֵל מֵהַתּוֹרָה אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם. וְכֵן אֲפִלּוּ בַּעַל הַשָּׂגָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְמַעְלָה לְמַעְלָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּפְסִיק וְיִבָטֵּל מֵהַשָּׂגָתוֹ אֵיזֶה זְמַן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבוּק תָּמִיד בְּתוֹרָה וְהַשָּׂגָה בְּלִי הֶפְסֵק. כִּי צְרִיכִין בְּהֶכְרֵחַ לְהַפְסִיק אֵיזֶה שָׁעָה, אִם לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַשָּׂא־וּמַתָּן אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי צְרִיכִין לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַגּוּף גַם־כֵּן. 
וְהַכְּלָל – כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה וּבַהַשָּׂגָה בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק, וּבְהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְבַטֵּל אֵיזֶה שָׁעָה. וּבְאוֹתוֹ שָׁעָה שֶׁמְּבַטְּלִין מֵהַתּוֹרָה, אֲזַי זֶה הַלַּמְדָן אוֹ הַבַּעַל־הַשָּׂגָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ (הַינוּ פְּרָאסְטִיק). 
וְלִכְאוֹרָה זֶה הַדָּבָר קָשֶׁה מְאֹד, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ שָׁעָה קַלָּה, הֲלֹא הִיא חַיֵּינוּ וְכוּ\', וּמִי הוּא זֶה שֶׁיִּרְצֶה לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַחַיִּים אֲפִלּוּ רֶגַע קַלָּה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות צט): בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִי יִתְרַצֶּה בָּזֶה לְהִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה אַף שֶׁזֶּהוּ קִיּוּמָהּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב יוֹתֵר בְּוַדַּאי לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה, אֲשֶׁר הִיא הַחַיִּים וְאֹרֶךְ הַיָּמִים. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִתְרַצֶּה לִפְרֹשׁ מִן הַחַיִּים אֲפִלּוּ רֶגַע אַחַת, בִּפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאַהֲבַת הַתּוֹרָה, וּמַתְמִיד מְאֹד בַּתּוֹרָה, וְדָבוּק בָּהּ מְאֹד, מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אֵיזֶה מְתִיקוּת בְּהַתּוֹרָה, לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה חִדּוּשׁ, אֲפִלּוּ אֵיזֶה פְּשָׁט בְּגמפ\"ת, מִכָּל־שֶׁכֵּן וְכָל־שֶׁכֵּן בַּעַל הַשָּׂגָה, וּבִפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, וּמַעֲלָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמֹּחַ, וְאֵיךְ יִתְרַצֶּה לִפְרֹשׁ מִן הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ שָׁעָה קַלָּה. 
וּבֶאֱמֶת זֶהוּ בִּלְתִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבוּק בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה תָּמִיד כַּנַּ\"ל, כִּי בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְבַטֵּל וּלְהַפְסִיק אֵיזֶה שָׁעָה, וְאִם־כֵּן בַּמֶּה מְחַיִּין עַצְמָן בְּזוֹ הַשָּׁעָה שֶׁבְּטֵלִין מִן הַתּוֹרָה, הֲלֹא עִקָּר הַחַיִּים הוּא מִן הַתּוֹרָה כַּנַּ\"ל:
אַךְ דַּע, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט כַּנַּ\"ל מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁל נְסִיעַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. כִּי דַּע, כִּי כָל אֵלּוּ הַפְּשׁוּטִים, דְּהַיְנוּ זֶה הַלַּמְדָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאָז הוּא אִישׁ פָּשׁוּט כַּנַּ\"ל, וְכֵן יֵשׁ אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא־שָׁמַיִם, וּבְוַדַּאי מְקַבֵּל חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה, וְכֵן אֲפִלּוּ הַנְּמוּכִים לְמַטָּה יוֹתֵר, וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, גַּם הֵם מְקַבְּלִים בְּוַדַּאי גַם־כֵּן חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה. וְכָל אֵלּוּ הַפְּשׁוּטִים צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה עֲלֵיהֶם אִישׁ פָּשׁוּט גָּדוֹל, שֶׁכֻּלָּם יְקַבְּלוּ עַל־יָדוֹ חִיּוּת, כִּי כָל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ\"ל, כֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל אֵיזֶה חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא עִקָּר הַחַיִּים, וּבֶאֱמֶת הֵם רְחוֹקִים מֵהַתּוֹרָה, כִּי הֵם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים (שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטַאקֶיס), עַל־כֵּן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה עֲלֵיהֶם אִישׁ פָּשׁוּט גָּדוֹל, שֶׁעַל־יָדוֹ הֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה:
כִּי דַּע, כִּי כָל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ\"ל, הֵן לַמְדָן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, (כִּי כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֵינוֹ מוֹעִיל בְּלִמּוּדוֹ לְיִשּׁוּב הָעוֹלָם, כִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ הוּא נִצְרָךְ רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, וְגַם בָּזֶה יֵשׁ בְּחִינוֹת, רַק כְּשֶׁעוֹסֵק לִשְׁמָהּ, שֶׁזֶּהוּ עוֹסֵק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם), כְּשֶׁמְּבַטֵּל מִלִּמּוּדוֹ, שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ כַּנַּ\"ל, הֵן שְׁאָר הַפְּשׁוּטִים – כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי אֲחִיזָתוֹ בְּהַתּוֹרָה כֵּן הוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ מִבְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה. 
כִּי קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם רַק בְּחַסְדּוֹ, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן תּוֹרָה וְשׁוּם עֲשִׂיָּה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁעַל־יָדוֹ יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְהָיָה עִקָּר קִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי חַסְדּוֹ לְבַד. וְהַצַּדִּיק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹדֵל מִן הַתּוֹרָה, הוּא מְקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינָה זוֹ. 
וְזֶה בְּחִינַת אוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, כִּי יֵשׁ אוֹצָר שֶׁל מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת כְּלָל מְקַבֵּל מִשָּׁם (מ\"ר תשא פ\' מה), וּבְוַדַּאי אֵין זֶה הָאוֹצָר מוּכָן בִּשְׁבִיל רְשָׁעִים, כִּי אִם־כֵּן הָרָשָׁע הוּא גָּדוֹל מִן הַצַּדִּיק, כִּי הָרָשָׁע בְּוַדַּאי אֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת כְּלָל, וְכִי יִזְכֶּה בִּשְׁבִיל זֶה לְקַבֵּל מֵאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם. אַךְ בֶּאֱמֶת הָרָשָׁע בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַבֵּל מִשָּׁם, רַק זֶה הָאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם הוּא בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיק לְבַד, הַיְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק הוּא אִישׁ פָּשׁוּט כַּנַּ\"ל, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל מִזֶּה הָאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם, 
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁהָיָה מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּחֶסֶד חִנָּם לְבַד, בִּבְחִינַת: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, הַנֶּאֱמַר עַל קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, [כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (פסחים קיח): הַנֵּי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ כְּנֶגֶד מִי, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת וְכוּ\']. כִּי אָז לֹא הָיָה שׁוּם תּוֹרָה, וְהָיוּ עוֹסְקִין רַק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם וּבְדֶרֶךְ־אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (רבה צו פ\"טּ): גְּדוֹלָה דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, שֶׁקָּדְמָה לַתּוֹרָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת, וְאָז הָיָה עִקָּר קִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי חֶסֶד חִנָּם לְבַד. 
וּבֶאֱמֶת גַּם קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי גַּם אָז הָיְתָה הַתּוֹרָה בִּמְצִיאוּת, כִּי הַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית. אָמְנָם אָז, קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, הָיְתָה הַתּוֹרָה בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר, הַיְנוּ כִּי כָל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְאָז קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, הָיוּ הָעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נֶעְלָמִין בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁהָיְתָה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה נֶעְלֶמֶת וְנִסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ יִשּׂוּב הָעוֹלָם, שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. 
וּבְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם וּבְכָל הָעֻבְדּוֹת וְהָעֲשִׂיּוֹת, הֵן מִי שֶׁחוֹטֵב עֵצִים אוֹ אֵיזֶה עֻבְדָּא שֶׁיִּהְיֶה – בְּכֻלָּם נֶעְלָם הַתּוֹרָה, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, אֲשֶׁר שָׁם הַתּוֹרָה נֶעֶלְמָה וְנִסְתְּרָה קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה. וְהַצַּדִּיק, בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה וְהוּא בְּחִינַת אִישׁ פָּשׁוּט, הוּא מְקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינָה זוֹ שֶׁל קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה. 
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַנֶּאֱמַר לְמַעְלָה, שֶׁהַצַּדִּיק מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ מִשָּׁם, כִּי עִקָּר כֹּחַ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גוֹיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ\"י בַּפָּסוּק בְּרֵאשִׁית וְכוּ\', שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה פָּתַח בִּ\'בְּרֵאשִׁית\', שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ גַּזְלָנִים אַתֶּם וְכוּ\', עַל־כֵּן פָּתַח בִּ\'בְּרֵאשִׁית\', כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ וְכוּ\'. נִמְצָא שֶׁעִקָּר כֹּחַ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא מִבְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָׂיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לֵילֵךְ וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. 
וְגַם כָּאן, בְּחוּץ־לָאָרֶץ, נִמְצָא בְּחִינָה זוֹ, כִּי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ בָּאִים לִפְעָמִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה שֶׁל עַכּוּ\"ם, וְגַם עַכְשָׁו הוּא בִּרְשׁוּת מִי שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל בָּאִים לְשָׁם, וְכוֹבְשִׁים הַמָּקוֹם וּמְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם יִשְׂרְאֵלִי, שֶׁזֶּהוּ גַם־כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְהָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר גַּזְלָנִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּכֶם, אַךְ עַל־יְדֵי כֹּחַ מַעֲשָׂיו, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לִכְבֹּשׁ כָּל הָעוֹלָם וּלְקַדְּשׁוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָהּ, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָנוּ. 
נִמְצָא שֶׁעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁהֵם מְלֻבָּשִׁין בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ, הַיְנוּ בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם, כִּי בָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, הֵם דֶּרֶךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת יְכוֹלִין לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנַּ\"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, הַיְנוּ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ וְנָתִיב לְאֶרֶץ, הַיְנוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי דֶּרֶךְ־אֶרֶץ שֶׁהוּא יִשׁוּב הָעוֹלָם, שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, זֶה זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא דֶּרֶךְ וּנְתִיב לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנַּ\"ל, וְזֶהוּ דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, הַיְנוּ דֶּרֶךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנַּ\"ל. 
וּבְזֶה הַדֶּרֶךְ־אֶרֶץ, הַיְנוּ הַדֶּרֶךְ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁשָּׁם נֶעְלֶמֶת הַתּוֹרָה, שֶׁבָּזֶה הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּחַסְדּוֹ עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת שֶׁקֹּדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הַצַּדִּיק מְחַיֶּה עַצְמוֹ בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כִּי אָז הוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בִּבְחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁנֶּעְלֶמֶת בְּתוֹךְ הָעוֹלָם, בְּכָל הַדִּבּוּרִים וּבְכָל הָעֻבְדּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֶׁשָּׁם נֶעְלֶמֶת הַתּוֹרָה כַּנַּ\"ל:
וְעַל־כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל לֵירֵד וְלִפֹּל לְתוֹךְ פְּשִׁיטוּת וְלִהְיוֹת אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ אֵיזֶה עֵת. כִּי עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ\"ל, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כִּי הוּא מְחַיֶּה עַצְמוֹ בִּבְחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, הַמְלֻבָּשִׁין בְּתוֹךְ הָעוֹלָם, וּמִמֶּנּוּ מְקַבְּלִין חִיּוּת כָּל הַפְּשׁוּטִים הַנַּ\"ל. וְכָל אֶחָד כְּפִי קֵרוּבוֹ יוֹתֵר אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְאֶל הַצַּדִּיק הַנַּ\"ל, כֵּן הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חִיּוּת גָּבוֹהַּ יוֹתֵר:
וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בִּקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ג׳:י״ח): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה\' – בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם. וְזֶהוּ: בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר – הַיְנוּ שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיָה עִם כֹּחַ בְּחִינַת: בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר, הַיְנוּ בְּכֹחַ אוֹתוֹ הָעֵת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל־יְדֵי הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֶׁהוּא קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, שֶׁאָז הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל־יְדֵי הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם הָיְתָה הַתּוֹרָה נֶעְלֶמֶת, וְאָז הָיָה קִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי מַתְּנַת חִנָּם כַּנַּ\"ל. וּבַכֹּחַ הַזֶּה שֶׁל קִיּוּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַנַּ\"ל – בַּכֹּחַ הַזֶּה זוֹכִין לָבוֹא וְלִכְבֹּשׁ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנַּ\"ל, וְעַל־כֵּן בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ. 
וְזֶהוּ: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה\' – הַיְנוּ מַתְּנַת חִנָּם; 
בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר – הַיְנוּ עִם כֹּחַ בְּחִינַת עֵת הַהִיא, שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל־יְדֵי הַמַּאֲמָרוֹת לְבַד, שֶׁאָז הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל־יְדֵי בְּחִינַת מַתְּנַת חִנָּם כַּנַּ\"ל, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנַּ\"ל, וְעַל־כֵּן בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ כַּנַּ\"ל. וְזֶה בְּחִינַת: בָּעֵת הַהִיא. הַהִיא – זֶה בְּחִינַת סָתוּם וְנֶעְלָם, כִּי בְּאוֹתָהּ הָעֵת, קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, הָיְתָה הַתּוֹרָה נֶעְלֶמֶת וְנִסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְכוּ\' כַּנַּ\"ל:
וְהַכְּלָל, כִּי אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ. כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד כְּלָל, אוֹ שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת ה\' וּבַעֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה לְפִי בְּחִינָתוֹ, כִּי גַּם אָז הוּא מְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ\"ל, עַל־יְדֵי אִישׁ פָּשׁוּט הַגָּדוֹל, הַיְנוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא לִפְעָמִים אִישׁ פָּשׁוּט, שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כַּנַּ\"ל. 
וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲפִלּוּ אִם מֻנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וִיקַיֵּם: מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי (יונה ב׳:ג׳), וְיַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל, כִּי גַּם הוּא יָכוֹל לַחֲזֹר וְלָשׁוּב וּלְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַנַּ\"ל. 
וְהָעִקָּר – לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, [כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. (וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: קַיין יִאוּשׁ אִיז גָאר נִיט פַאר הַאנְדִין), וּמָשַׁךְ מְאֹד אֵלּוּ הַתֵּבוֹת \"קַיין יִאוּשׁ וְכוּ\'\" וַאֲמָרָם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְעַמְקוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, כְּדֵי לְהוֹרוֹת וּלְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה], וְאֵיךְ שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא, עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזֹר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. 
וַאֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט גַם־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאַת־שָׁמַיִם. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת יְרָאוֹת, כִּי לְמַעְלָה דִּבַּרְנוּ מִבְּחִינַת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, הַיְנוּ הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אָמְנָם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ גַם־כֵּן בְּחִינַת עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת, כִּי יֵשׁ שָׁם עֶשֶׂר בְּחִינוֹת קְדֻשּׁוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְכָל מַאֲמָר יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת (תהילים קי״ט:ל״ח): הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, כִּי יֵשׁ יִרְאָה לְמַעְלָה מִיִּרְאָה (וְלֹא סִיֵּם לְבָאֵר זֶה הָעִנְיָן). 
וְצָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם גַּם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְיוּכַל לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל־יְדֵי תְּמִימוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ. כִּי חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִין כְּלָל, רַק אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמָה כְּלָל. כִּי חָכְמוֹת מַזִּיקִים מְאֹד לְהָאָדָם, וְהַחֲכָמִים נִלְכָּדִים בְּחָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָם, כִּי הַחָכְמָה מַתְעָה אוֹתוֹ מֵחָכְמָה לְחָכְמָה, וּמֵאוֹתָהּ הַחָכְמָה לְחָכְמָה אַחֶרֶת, וְכֵן מֵחָכְמָה לְחָכְמָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁנִּלְכָּד וְנִתְעֶה בְּחָכְמוֹת עַצְמוֹ, בִּבְחִינַת (איוב ה׳:י״ג): לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם – בְּעָרְמָם דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּעַרְמִימוּת וְחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם בְּעַצְמָם הוּא לוֹכֵד אוֹתָם. אַשְׁרֵי הַהוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת:
וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב בְּעוֹדוֹ בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אַשְׁרֵי לוֹ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. [כִּי אַחַר־כָּךְ (הַיְנוּ לְאַחַר מִיתָה) קָשֶׁה אָז מְאֹד לְהִתְקָרֵב, וּצְרִיכִין מְאֹד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים מְאֹד, שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת]. 
כִּי הַבַּעַל־דָּבָר שָׂם לִבּוֹ עַל זֶה מְאֹד עַכְשָׁו, לְבַלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם עַכְשָׁו קְרוֹבִים אֶל הַקֵּץ מְאֹד, וְיֵשׁ עַכְשָׁו לְיִשְׂרָאֵל גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים וּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת בִּימֵי קֶדֶם, וְכָל אֶחָד נִכְסָף מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן הֶעֱרִים הַבַּעַל־דָּבָר וְהִכְנִיס מַחֲלֹקֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים, וְהֵקִים בָּעוֹלָם מְפֻרְסָמִים הַרְבֵּה שֶׁל שֶׁקֶר, וְגַם בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הִכְנִיס מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל, עַד שֶׁאֵין אֶחָד יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת:
הַעְתָּקָה מִכְּתַב־יַד רַבֵּנוּ זַ\"ל בְּעַצְמוֹ, מַה שֶּׁמָּצָאנוּ אֶצְלוֹ. וְהֵם רָאשֵׁי־פְרָקִים מֵעִנְיָן הַנַּ\"ל, וְעוֹד נוֹסָף דְּבָרִים בָּהֶם מַה שֶּׁלֹּא בֵּאֵר בְּפֵרוּשׁ. וּכְפִי הַמּוּבָן מֵאֵלּוּ הָרָאשֵׁי־פְרָקִים יִרְאֶה הַמְעַיֵּן שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה הָעִנְיָן הַנַּ\"ל עוֹד דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא זָכִינוּ לִשְׁמֹעַ בְּפֵרוּשׁ כִּי־אִם עִנְיָן הַנַּ\"ל: 
וָאֶתְחַנַּן. מַתְּנַת חִנָּם. חִנָּם, עֲרָיוֹת. פְּגַם הַדַּעַת. מֹשֶׁה, דַּעַת. פְּרִישׁוּת. פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. הַבְּרִיאָה, מַתְּנַת חִנָּם. עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. הַבְּרִיאָה קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה. עֵת לַעֲשׂוֹת לַה\', הַיְנוּ עֲשִׂיַּת הָעוֹלָם. הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר, בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. הַהִוא, הַהַעְלָמָה. כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ:

אגדתא דבני משה :
יוסף ה׳ לי בן אחר (בראשית ל׳ כ״ד), למה נקרא בנימין אחר? לומר שהוא אחר לגלות. א״ר יודא בן סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים גלו שבט יהודה ובנימין, עשרת השבטים גלו לפנים מנהר סמבטיון, ושבט יהודה ובנימין גלו והיו מפוזרין בכל הארצות. וי״א הלוים בני משה היו חונים לפנים מנהר סמבטיון. אמרו רבותינו בשעה שגלו ישראל לבבל ובאו להם לפרת כמו שנאמר על נהרות בבל וגו׳ (תהילים קל״ז:א׳) אמרו או״ה ללוים עמדו לפני ע״ז ואמרו שירה כדרך שהייתם משוררים בביהמ״ק. אמרו להם הלוים שוטים שבעולם אלמלא אמרנו שירה על כל נס ונס שעשה לנו הקב״ה לא גלינו מארצנו אלא הוסיף לנו כבוד על כבודנו וגדולה על גדולתנו, ונאמר שירה לפני ע״ז?! מיד עמדו עליהם והרגו בהם תלי תלים, ואע״פ שהרגו מהם הרבה, גדולה היתה השמחה שלא עבדו ע״ז, לכך נאמר ותוללנו שמחה (שם). מה עשו הלוים שנשארו, קצצו אצבעותיהם כדי שלא יקישו הכנורות, וכשהיו אומרים להם שוררו, היו מראים אצבעותיהם מקוצצות ואומרים להם איך נשיר וגו\' (שם) ואצבעותינו מקוצצות. כיון שבא הלילה ירד הענן וכסה עליהם ועל נשיהם ובנותיהם והאיר להם הקב״ה בעמוד אש והוליכם כל הלילה עד אור הבקר והניחם על שפת הים, כיון שזרח השמש נסתלק הענן ועמוד האש והמשיך הקב״ה לפניהם נחל אחד שמו סמבטיון וסגר בפניהם כדי שלא יוכל אדם לעבור עליהם, והיה סובב עליהם מהלך שלשה חדשים על שלשה חדשים מרובע, ומצד האחר לא היה סובב כל הרוח, והמשיך הקב״ה אותו נהר וסגר לפניהם. ותחום אותו נהר מאתים אמה ונהר היה מלא חול ואבנים, ומושך חול ואבנים ועושה רעש גדול בלילה מהלך חצי יום, ומושך החול והאבנים כל ששת ימי המעשה ובשבת ינוח, ומיד תעלה אש מע\"ש עד מוצאי שבת מצד הנחל, והאש לוהטת ולא יוכל אדם להגיע אליה אל הנחל כמהלך מיל ומלהטת האש כל מה שיצמח סביב הנהר עד שמטאטאת הארץ. ואותם לוים מבני משה הם, והיו עומדים לפנים מן הנחל, ואין ביניהם בהמה טמאה ולא חיה טמאה ולא שום רמש האדמה, ועמהם צאן ובקר, ויש אצלם עוד ששה מעינות ויתקבצו כולם לאגם אחד וישקו מהם ארצם, ובאותו אגם ישרצו כל מיני דגים, ועל המעינות ועל האגם יפרחו כל מיני עופות טהורים ועמהם כל מיני פירות והם זורעים וקוצרים, וזורעים אחד וקוצרים מאה, והם היו בעלי אמונה בעלי תורה בעלי משנה ואגדה. והם היו חכמים חסידים וקדושים ואין נשבעים לשקר, וחייהם ק״כ שנים ולא ימות להם בן בחיי אביהם ורואים ג׳ וד׳ דורות, והם בעצמם בונים בתים וחורשים וזורעים לפי שאין להם עבדים ושפחות, ואין סוגרים בתיהם בלילה, ונער קטן הולך עם בהמתו מהלך כמה ימים ואין מתירא לא מן הליסטים ולא מחיה רעה ולא מן רמש האדמה ולא מן השדים ולא מכל דבר רע מפני שהם קדושים ועדיין הם עומדים בקדושתו של מרע״ה, לפיכך נתן להם הקב״ה את כל זאת ובחר בהם, ואין רואים שום אדם ולא שום אדם רואה אותם אלא ד׳ שבטים בלבד דן ונפתלי גד ואשר שהם יושבים מעבר לנהר כוש. 
כיצד הלכו שם? אמרו רבותינו בשעה שעמד ירבעם בן נבט ועשה שני עגלים מזהב והחטיא את ישראל ונחלקו במלכות בית דוד, כנס עשרת השבטים מישראל ואמר להם צאו והלחמו עם רחבעם ועם יושבי ירושלם. אמרו לו נלחמים אנו עם אחינו בני אדונינו דוד מלך ישראל ויהודה?! עלו אליו זקני ישראל וא״ל אין לנו בכל ישראל גבורי חיל ואנשי מלחמה כשבט דן צוה אותם שילחמו עם יהודה. מיד א״ל ירבעם לבני דן צאו והלחמו עם יהודה ובנימין. א״ל בחיי אבינו דן אין אנו עושים מלחמה עם אחינו ולא נשפוך דמם חנם. מיד נטלו בני דן חרבות קשתות וחצים ורמחים ומסרו עצמם לעשות מלחמה עם ירבעם עד שהצילם ה׳ מלשפוך דמי אחיהם, והיו מכריזין בכל שבט דן ואומרים נוסו בני דן וצאו מארץ ישראל ונלך אל מצרים. ויועצו על ארץ מצרים להכחידה ולהרוג את כל יושביה, א״ל נשיאיהם אנה תלכו הלא כבר כתוב בתורה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות י״ד י״ג) ועוד היו יועצים על עמון ומואב, וכשראו כתוב בתורה שהקב״ה מנע את ישראל מלירש גבולם נתן להם הקב״ה רוח טובה והיו בני דן עולים נגד נהר פישון ונוסעים על הגמלים וחונים עד שהגיעו לנהרי כוש ומצאו הארץ שמנה טובה ורחבה, שדות וכרמים גנים ופרדסים, ולא מנעו יושבי הארץ את בני דן משבת עמהם וכרתו להם ברית, והיו בני כוש פורעים להם מס וישבו עמהם שנים רבות עד שפרו ורבו עד למאד. 
ואחרי מות סנחריב נסעו להם שלשה שבטים מישראל והם נפתלי גד ואשר והיו נוסעים וחונים עד אצל גבולם של בני דן, והרגו באנשי כוש כל שבט ושבט ג׳ חדשים בשנה ושלל השבט לשבטו, ובני משה עם בני דן עם אלה שלשה שבטים חונים בחוילה אשר שם הזהב, ויש להם זהב כאבנים, וצאן ובקר וגמלים וסוסים הרבה מאד, והם זורעים וקוצרים ויושבים באהלים של שער והיו נוסעים וחונים מגבול לגבול מהלך מאתים יום על מאתים יום, ומקום שהם חונים שם באהלים אין לך מקום שתכנס שם רגל, ואינם חונים כ״א בשדות וכרמים. והיו דנין בארבע מיתות ב״ד ועליהם אמר הכתוב מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי (צפניה ג׳ י׳). ושבט יששכר היו שרוים בהרי תהום והם היו בתחתיות ארץ מדי ופרס והם היו מקיימים לא ימוש ספר התורה מפיך וגו׳ (יהושע א׳ ח\') ואין עול מלכות עליהם כי אם עול התורה, והם היו שרוים בהשקט ובשלוה אין שטן ואין פגע רע, והם היו חונים עשרה ימים מרובע, ויש להם מקנה רב וגמלים ועבדים ואין מגדלין סוסים ואין להם כלי זיין כ״א מאכלת (סכין) לפי שהם צריכין אותו לשחוט, והם היו בעלי אמונה ואין בידם עושק ולא גזל, אפילו עבדים שלהם אם מוצאים ממון בדרך אין פושטים יד לקחתו. ושכניהם רשעים עובדי אש נושאין אמותם ואחיותיהם לנשים, ואין להם עבודת האדמה ולא עמילת כרמים, הכל בכסף יקנו. ויש להם שופט ונשיא וד׳ מיתות ב״ד בידם, והם מדברים בלשון הקדש ובלשון פרס ובלשון קדר. ובני זבולון הם חונים בהררי פארן והיו נוטעים אהלים של שער הבאים מן ארמיניאה ומגיעים עד נהר פרת. 
ושבט ראובן הוא נגדם מאחורי הררי פארן, ויש ביניהם שלוה ואהבה וביחד מלחמתם וכריתות הדרכים שכורתים והולכין בדרך מדי ודרך בבל, וכל שללם יחלקו יחדו, משא גמל או גמלין מאכל יש להם בשני כספים ומדברים בלשון קדר ועמהם מקרא ותלמוד ואגדה, וכל שבת דורשים בלשון הקדש. ושבט שמעון וחצי שבט מנשה בארץ כשדים רחוק מב\"ח ששה חדשים, והם עד אין חקר ואין מספר ולוקחים מס מכ\"ה מלכיות ומקצת ישמעאלים יפרעו להם מס. ושבט אפרים וחצי שבט מנשה שם נגד מדינת מיכה והם זעומי נפש וקהויי לב, בעלי סוסים דרכים יכרתו להם ולא יחוסו על אדם, ואין להם ממון כ״א שלל אויביהם והם גבורי מלחמה אחד נגד אלף, אבל שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות, הוי בן אחר לגלות. 
(ע״ע אלדד הדני ,עשרת השבטים).

מאמר תשובה לגלות ותשובה לגאולה : פרק חמישי : 2 סוגים של תשובה : ליקוטי מוהר\"ן תורה נ\"ז : שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי : וְענֶג שַׁבָּת הַזֶּה, זֶה בְּחִינַת אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה כִּי אֲכִילַת יְמֵי הַחֹל נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה גַּם כֵּן הַסִּטְרָא אָחֳרָא אֲבָל מֵאֲכִילַת שַׁבָּת, אֵין חֵלֶק לַסִּטְרָא אָחֳרָא כְּלָל וּכְלָל וְזֶה שֶׁצִּוָּה אוֹתָנוּ עַל אֲכִילַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: \"אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה\'\" כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת, נַעֲשֶׂה קְדֻשָּׁה וֶאֱלקוּת גָּמוּר, בְּלא תַּעֲרבֶת סִיגִים כְּלָל וְיָכוֹל לִפְעל בַּאֲכִילַת שַׁבָּת, מַה שֶּׁפּוֹעֵל בְּתַעֲנִית הַיְנוּ לְהַפִּיל אוֹיְבָיו לְפָנָיו בִּזְכוּת ענֶג שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁפּוֹעֵל בְּצוֹם וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא שַׁבָּת, כִּי בִּסְגֻלָּתוֹ \"לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם\"
ו. כִּי עַל יְדֵי הַצּוֹם, אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו כִּי עַל יְדֵי הַכַּעַס הַבָּא מֵהַכָּבֵד בְּחִינַת: \'כָּבֵד כּוֹעֵס\' נִתְעוֹרֵר הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא עֵשָׂו, \"הוּא אֱדוֹם\" שֶׁאֲחִיזָתוֹ בַּכָּבֵד שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד, שֶׁהוּא מָלֵא דָּם וּמִן הַמְקַטְרֵג הָעֶלְיוֹן נִתְעוֹרְרִים וְנִשְׁתַּלְשְׁלִים מְקַטְרְגִים וְצָרִים לְמַטָּה עַל אָדָם הַכּוֹעֵס וְשׁוֹלְטִים עָלָיו, וְאֵינָם יְרֵאִים מִלְּפָנָיו כִּי עַל יְדֵי הַכַּעַס נִדְמֶה לָהֶם כִּבְהֵמָה, בִּבְחִינַת: \"נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ\" \"וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם\", אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הַצֶּלֶם אֱלהִים שֶׁבִּפְנֵי הָאָדָם וְעַל יְדֵי הַצֶּלֶם, הָאָדָם הוּא אָדָם וּכְשֶׁסָּר צֶלֶם אֲזַי יוֹצֵא מִגֶּדֶר אָדָם לְגֶדֶר בְּהֵמָה, וְאָז סָר מוֹרָאוֹ וְעִקַּר הַצֶּלֶם הַמֵּאִיר בִּפְנֵי הָאָדָם, הִיא חָכְמוֹת הַבּוֹרֵא שֶׁנָּתַן לָאָדָם יִתְרוֹן עַל הַבְּהֵמָה הִיא הַמְּאִירָה בִּפְנֵי אָדָם, בִּבְחִינַת \"חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו\" וְעַל יְדֵי הַכַּעַס, אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת וְאָז צִלּוֹ סָר, וּפָנָיו נוֹפְלִים בִּבְחִינַת: \"לָמָּה חָרָה לָך וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיך\" וּכְשֶׁאֵין לוֹ פְּנֵי אָדָם, אֲזַי מוֹרָאוֹ סָר כִּי נִמְשָׁל כִּבְהֵמוֹת וְצָרָיו מְצֵרִים לוֹ וְעַל יְדֵי הַצּוֹם וְהַתַּעֲנִית הוּא מְתַקֵּן אֶת פָּנָיו וּמַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת חָכְמָתוֹ, שֶׁהִיא צַלְמוֹ הַמֵּאִיר בְּפָנָיו וְאָז הַכּל יְרֵאִים מִמֶּנּוּ, וְאוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו לְפָנָיו דַּיְקָא, כִּי עִקַּר נְפִילָתָם, מֵחֲמַת הַפָּנִים כַּנַּ\"ל וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַצּוֹם כִּי עַל יְדֵי הַצּוֹם, נִכְנָע הַכָּבֵד לִפְנֵי הַמּחַ כִּי בְּיוֹם שֶׁאָדָם אוֹכֵל אָז הַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּך הוּא שׁוֹלֵחַ לְהַמּחַ נִמְצָא בְּיוֹם הָאֲכִילָה, הַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה לְהַכָּבֵד וּכְשֶׁמִּתְעַנֶּה, אֲזַי נִזּוֹן הַמּחַ תְּחִלָּה, וְהַמּחַ שׁוֹלֵחַ מָזוֹן אַחַר כָּך לְהַכָּבֵד נִמְצָא בְּיוֹם הַצּוֹם, נִכְנָע הַכָּבֵד לִפְנֵי הַמּחַ, וְהַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה לְהַמּחַ וְזֶהוּ תִּקּוּן לְמַה שֶּׁפָּגַם בַּתְּחִלָּה בְּהַחָכְמָה שֶׁהִיא הַמּחַ, שֶׁהִיא הַצֶּלֶם הַמֵּאִיר בְּפָנָיו וְעַכְשָׁו עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, הוּא מַכְנִיעַ אֶת הַכָּבֵד וְנוֹתֵן הַמֶּמְשָׁלָה לְהַמּחַ וּכְשֶׁנִּכְנָע הַכָּבֵד, שֶׁהוּא ראשׁ הַמְקַטְרְגִים אֲזַי נִכְנָעִים כָּל הָאוֹיְבִים הָאֲחוּזִים בְּהַכָּבֵד וְזֶה אוֹתִיּוֹת צוֹם נוֹטְרִיקוֹן וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו שֶׁעַל יְדֵי הַצּוֹם, נִכְנָע הַכָּבֵד, וְנִתְתַּקֵּן מחַ הַחָכְמָה שֶׁהִיא הַצֶּלֶם, וּמֵאִיר בִּפְנֵי אָדָם וְעַל יְדֵי הַצֶּלֶם שֶׁבְּפָנָיו עַל יְדֵי זֶה: \"וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו\", מִפָּנָיו דַּיְקָא כַּנַּ\"ל. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת ענֶג שַׁבָּת כַּנַּ\"ל, אָז אֵין צָרִיך לְצוֹם כִּי פּוֹעֵל בַּאֲכִילָתוֹ, מַה שֶּׁפָּעַל עַל יְדֵי הַצּוֹם, הַיְנוּ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת, קדֶשׁ הִיא, \"וְכָל זָר לא יאכַל קדֶשׁ\" וְאָז נִכְנָע הַכָּבֵד וְאָז נִתְבַּטֵּל כּחוֹ, בִּבְחִינַת: וְכָל שׁוּלְטָנֵי רֻגְזִין שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס, כֻּלְּהוּ עָרְקִין וְאִתְעַבְּרוּ [וְנִתְגַּדֵּל הַמּחַ הַחָכְמָה וּמֵאִיר בְּפָנָיו בִּבְחִינַת וָאַנְפָּהָא נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה] \"אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים\", וְכָל זֶה מֵענֶג שַׁבָּת הַנַּ\"ל.
ז. וְדַע, שֶׁלְּבַטֵּל וּלְהַכְנִיעַ הָאוֹיְבִים דַּי הַצּוֹם אוֹ אֲכִילַת שַׁבָּת לְבַד אֲבָל לְרב הַשָּׁלוֹם, צָרִיך גַּם לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: \'מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם\' . \'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא\' וְאָמְרוּ: \'שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לַעֲנִיִּים\' \'שֶׁמֶשׁ\', זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . \"וְזָרְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ\" \'מַה שֶּׁמֶשׁ הוּא שָׁלוֹם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְכוּ\' וְזֶהוּ \'שֶׁמֶשׁ\', הַיְנוּ הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי צְדָקָה לַעֲנִיִּים
ח. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַשָּׁלוֹם שֶׁל הַתַּעֲנִית שֶׁל חֹל וּבֵין הַשָּׁלוֹם שֶׁל ענֶג שַׁבָּת הַיְנוּ הַשָּׁלוֹם שֶׁל תַּעֲנִית אֵין לוֹ בְּחִינַת דִּבּוּר בְּחִינַת: \"וְלא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם\" אֲבָל עַל יְדֵי ענֶג אֲכִילַת שַׁבָּת, נִשְׁלָם הַדִּבּוּר לְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת: \"לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אַדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם\" \"וְדַבֵּר דָּבָר\" הַנֶּאֱמָר בְּשַׁבָּת כִּי הַפֶּה נִשְׁלָם בְּאוֹר גָּדוֹל, בִּשְׁעַת אֲכִילַת שַׁבָּת וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . \'אֵין בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה אֶלָּא מַשֶּׁהוּ\' \'חָמֵץ\', זֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַכַּעַס עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית כַּנַּ\"ל בְּחִינַת: \"מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים\" \'אֱדוֹם\', זֶה בְּחִינַת כָּבֵד הַנַּ\"ל וְחָמֵץ זֶה בְּחִינַת הַכְנָעָתוֹ, בְּחִינַת תַּעֲנִית, בְּחִינַת הֶעְדֵּר אֲכִילָה בְּחִינַת: \"כָּל מַחְמֶצֶת לא תֹאכֵלוּ\" \'לא תֹאכֵלוּ\', זֶה בְּחִינַת תַּעֲנִית הַנַּ\"ל. מַצָּה, זֶה בְּחִינַת אֲכִילַת ענֶג שַׁבָּת בְּחִינַת \"לְמַעַן תָּמצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם\" וְכוּ\' וְזֶהוּ: \'אֵין בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה\' וְכוּ\' הַיְנוּ אֵין בֵּין הַתַּעֲנִית לְבֵין אֲכִילַת ענֶג שַׁבָּת הַנַּ\"ל אֵין הַחִלּוּק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא מַשֶּׁהוּ נוֹטְרִיקוֹן וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְדָקָה שָׁלוֹם הַיְנוּ כִּי אֵין דּוֹמֶה שָׁלוֹם שֶׁל הַתַּעֲנִית, לְשָׁלוֹם שֶׁל שַׁבָּת כִּי זֶה אֵין לוֹ פֶּה וְזֶה יֵשׁ לוֹ פֶּה וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁבְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה, הוּא בְּמַעֲלָה עַל שָׁלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פֶּה כְּמוֹ מַעֲלַת מְדַבֵּר עַל חַי כִּי הַחַיּוֹת הֵם חַיִּים כְּמוֹ בְּנֵי אָדָם אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ מַעְלָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ הַדִּבְּרִי וְזֶהוּ הַחִלּוּק בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה שֶׁהַחִלּוּק בֵּין חֵית לְהֵא חָמֵץ הוּא בְּחֵית זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פֶּה בְּחִינַת חַי, בְּחִינַת: \"וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּך\" הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פֶּה שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַדִּבְּרִי, כְּמוֹ חַיּוֹת הַשָּׂדֶה וּמַצָּה הִיא בְּהֵא זֶה בְּחִינַת ה\' מוֹצָאוֹת הַפֶּה, בְּחִינַת כּחַ הַדִּבְּרִי כַּנַּ\"ל \"הֵא לָכֶם זֶרַע\", בְּחִינַת: \"זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה\" בְּחִינַת \"מַעֲשֶׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם\" כַּנַּ\"ל וְזֶהוּ,: \"מְדָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל\" \"וְתָנוּחַ וְתַעֲמד לְגוֹרָלְך לְקֵץ הַיָּמִין\", שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ שַׁבָּת וְזֶה \'וְתָנוּחַ\', זֶהוּ בְּחִינַת: \"וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי\" וְגוֹרָל הַזֶּה שֶׁהוּא שַׁבָּת, מְבַטֵּל מְדָנִים וְצָרִים כַּנַּ\"ל וְעוֹד יֵשׁ לוֹ כּחַ, שֶׁבּוֹ נַעֲשֶׂה בְּחִינַת פֶּה כַּנַּ\"ל וְזֶהוּ: \"וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד\" בֵּין הִתְעַצְּמוּת וְהִתְחַבְּרוּת קְנֵה הַחֵית לְגַג הַחֵית הוּא מַפְרִיד, וְנַעֲשֶׂה הֵא מֵחֵית הַיְנוּ בְּחִינַת פֶּה כַּנַּ\"ל וְזֶהוּ שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא וְהֵשִׁיב לָהֶם כְּשֶׁיִּפּל זֶה הַשַּׁעַר וְכוּ\' וְעִקַּר הַדָּבָר, שֶׁיִּפּל שָׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא כִּי שַׁעַר אֲרָם, זֶה בְּחִינַת שַׁעַר דְּסִטְרָא אָחֳרָא וּכְשֶׁיִּפּל נְפִילָה אַחַר נְפִילָה, עַל יְדֵי בְּחִינַת שֶׁהֵבֵאתִי* כַּנַּ\"ל אָז יָבוֹא בֶּן דָּוִד, וְיִבְנֶה שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה הַיְנוּ, כְּשֶׁאֵין אֱמוּנוֹת חֲכָמִים, וְאֵין שׁוֹמֵעַ לָהֶם בִּבְחִינַת: \"וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקשׁוּן\" עַל יְדֵי זֶה בָּאִים לְחֹלִי עַד אֵין מַרְפֵּא כַּנַּ\"ל בִּבְחִינַת \"וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת\" אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֱמוּנָה, אֲזַי נִפְתָּחִים לָהֶם שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: \"פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְכוּ\' שׁוֹמֵר אֱמוּנִים\" וְאָז נוֹפֵל שַׁעַר אֲרָם פַּעַם אַחַת. וַהֲקָמַת אֱמוּנָה הִיא עַל יְדֵי נֶדֶר, וְאָז נָהִיר בִּנְהִירוּ דַּאֲבָהָן כַּנַּ\"ל וְאָז נִבְנֶה פַּעַם שְׁנִיָּה שַׁעַר דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: \"שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם\" כִּי הָאָבוֹת הֵן הָרָאשִׁים בִּבְחִינַת: \"אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם\" \"וּכְשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל\" וְזֶה בְּחִינַת נְפִילַת פַּעַם שֵׁנִית שַׁעַר שֶׁל אֲרָם. וְעַל יְדֵי הֶאָרוֹת הָאָבוֹת זוֹכֶה לְשַׁבָּת, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם כַּנַּ\"ל וְאָז נִבְנֶה פַּעַם שְׁלִישִׁי שַׁעַר דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת: \"וּמִשְׁפָּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם\" וּבִבְחִינַת צְדָקָה, \"אַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר\" וּמַכְנִיעִים הַשּׂוֹנְאִים הַיּוֹנְקִים מִשַּׁעַר אֲרָם בִּבְחִינַת: \"יָשִׂיחוּ בִי ישְבֵי שָׁעַר\" כִּי נִכְנָע כָּבֵד כּוֹעֵס, שֶׁהִיא עֵשָׂו אֱדוֹם כַּנַּ\"ל שֶׁהוּא כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וְזֶהוּ נְפִילַת פַּעַם שְׁלִישִׁי שַׁעַר שֶׁל אֲרָם.