קורס יסודות הקבלה: ד' בחינות דאור ישר (שיעור 7)

האדם הראשון שחי בגן עדן, כלומר כאדם פרה היסטורי שהיה חי נניח, סתם דוגמא, באמזונס והיה לו עצים והכל היה לו טוב, הוא גם ואמר לעצמו יום
אחד "למה כל הטוב הזה?" הוא הבין שהוא הרצון לקבל וכו' וכו'. כשהוא אכל מפרי עץ הדעת אז למעשה התפוצצו הניצוצין והתגדל בו הרצון לקבל והרצון
לקבל שלו הושרש ואז הוא בעצם ירד לדרגה של העולם הזה שזה עולם ההסתרה. זאת אומרת לא באמת העולם השתנה.
זה העולם הזה שחי בו האדם הראשון, שזה נקרא עולם אדם קדמון. אלא ההבדל הוא, היום גם מוכיחים את זה מחקרית שאתם יודעים כל כדור הארץ חיו
פה מתחת לאדמה, זאת אומרת יש ממצאים ארכיאולוגיים. אם כבר מדברים על זה, כתוב בתורה, בפרק הראשון של בראשית כתוב,
ביום הרביעי כתוב: "ויצר ה' אלוקים את התנינים הגדולים". זה הדינוזאורים. ברור. תנינים גדולים, דינוזאורים.
אז כדי שאדם ירד מדרגת אדם קדמון של העולם העליון הזה, שיש בו הרצון להשפיע מאד חזק בו והקרבה לבורא מאד חזקה,
אז הוא היה צריך לרדת ב- 125 מדרגות ואז הוא נפל לתהום, שזה עולם ההסתרה. האדם הראשון עשה את זה כדי שהוא יוכל לבחור בטוב
כל פעם בפעם ואז יעשה נחת רוח לבורא יותר גדול ואז הוא גם יתעלה יותר ויגיע לדרגות יותר רוחניות. זה האדם הראשון ואנחנו חיינו כאן ואז התפוצצו
הניצוצות והאדם הראשון בעצם זה כולנו. תחשבו על זה הגיונית. אנחנו בעצם תוצר זרע, מליוני מליארדי זרעים שנשפכו ואנחנו כאן בני האדם חיים על פני כדור הארץ.
זה התפוצצות הניצוצין. וכולנו בני האדם חיים כאן בהסתרה מוחלטת בגלל חטא עץ הדעת וכל המטרה שלנו היא לחזור לעולם של אדם קדמון ולחזור
תוך כדי בחירה. זאת הסיבה שאנחנו כאן. ולא נוכל להגיע לזה אלא אם כן יש לנו את הנקודה שבלב. נקודה שבלב היא נקודת האפס ונקודת האפס
היא הנקודה שבה אנחנו מתחילים לעלות.

איך עושים את התיקון ואיך אנחנו מגיעים לשלמות הנפש? זה תהליך. אז יש מושג שנקרא "ארבע בחינות דאור
ישר". ד' בחינות של אור ישר. אור ישר אמרנו, הבורא הוא אור אינסוף ויש 4 בחינות של איך הרצון להשפיע נכנס
וירד לתוך הכלי שהוא הרצון לקבל.
אז ככה. לבורא יש שם – י' ואחרי זה ה', אחרי זה ו' ואחרי זה ה'. זה שם שקדוש, שאנחנו לא אומרים. אם
תסתכלו טוב אתם תראו שהשם של הבורא מורכב מאותיות אהו"י.
הא זה אות שהיא לא גרונית והיא לא בומפית והיא לא אות שיש לה נגיעה עם הלשון כמו ט', כמו פ' כמו ג'. זה לא
אות בומפית, לא אות גרונית. ר' גרונית. בו, מף. אות ה' אין לה שום אחיזה במציאות.
האות ואו היא או, או אותו דבר.
והאות יוד זה אותו דבר. יי, אין לה אחיזה. ולכן זה שם קדוש שאנחנו לא זכאים לומר אותו בסדר הספציפי הזה
בניקודים הספציפים שמלמדים כי כל המטרה של האדם, בגלל שהאדם הוא בעצם הרצון לקבל והוא שייך, נניח
אני קוראים לי אריאל, למד, למד, אות שיש בה לשון. ריש, אות גרונית. אז אני אדם ובי שייך הרצון לקבל. הבורא
שלא שייך בו הרצון לקבל ויש בו רק הרצון לתת, יש בו רק אותיות רוחניות אז אנחנו לא אומרים את השם שלו. זה

בעצם למה? כל מילה, כל אות שאנחנו מוציאים מהפה, כל מעשה שאנחנו עושים משפיע בעולמות העליונים, כמו
שלמדנו בשיעורים הקודמים – שורש וענף, ואתם לא יכולים להגיד מילה שאין לה ענף ויש לה רק שורש, כי אז
אתם משפיעים על עצמכם שפע שהוא רוחני מדי וזה אורות גדולים מדי וזה יכול לגרום אפילו לשיבוש, להבנות לא
נכונות, גם שיבוש הנפש. זה אורות גדולים מדי כמו לשים מים רותחים בכוס שהמטרה שלה זה לקבל מים קרים.
היא יכולה להתפוצץ. אז אנחנו לא אומרים את השם הזה.
השם יוד, אחרי זה הא, אחרי זה ואו, אני גם לא אומר יוד… אני אומר "יוד, אחרי זה הא", כדי שאפילו לא יהיה
חיבור האותיות אפילו. אז יש את השם של הקדוש ברוך הוא – יוד, אחרי זה הא, אחרי זה ואו ואחרי זה הא. 4
אותיות.

בספר התורה לאות יוד יש כתר למעלה. הכתר זה נקרא "עולם אדם קדמון".
האות יוד זה עולם האצילות.
האות הא עולם הבריאה.
האות ואו עולם היצירה.
והאות הא האחרונה עולם העשיה.
איך יכול להיות שאות הא משמשת גם כיצירה וגם כעשיה? אנחנו נלמד בהמשך.
האות יוד, מי שלמד איתי את סוד האותיות ומי שלא, אחרי השיעור הזה, אני מלמד לפי הסדר, יכול פשוט לעקוב
אחרי וזהו.
האות יוד היא אות החכמה.
האות הא היא אות החסד.
האות ואו היא חסדים בהערת חכמה. והאות הא האחרונה היא גמר כלי. ואני מסביר. המחשבה הראשונה שרצה הבורא היא לברוא את
האדם כדי להיטיב לנבראים. זה נקרא קוצו של יוד. ולכן האדם הראשון נברא בעולם אדם קדמון שכולו שפע ואור וטוב.
כי זאת מחשבת הבריאה – להיטיב לנבראים. האות יוד היא אות החכמה שהיא למעשה עולם האצילות.
האדם הראשון הבין שהוא כלי, זה חכמה, הוא הבין שהוא כלי והוא הבין שהוא מקבל רק טוב. ואז הוא החליט לעשות חסד בחזרה ולהיות הרצון להשפיע בחזרה,
אז הוא התחיל לדוגמא להמציא ברכות. כדי להחזיר טוב אני מקבל אוכל אז אני מברך את הבורא על זה. ואז נבראה החכמה שלמעשה הלכות,
דינים וכל המצוות שבעצם מייצרות לנו מה שנקרא את האות ואו, את החסדים בהערת חכמה שזה אני עכשיו בונה לעצמי סדר פעולות של תפילות ומעשים
טובים ומצוות כבד את אביך ואת אמך, הנחת תפילין וכדומה שגם את זה אני אסביר בשיעור קבלה מה זה הנחת תפילין, אז זה נקרא חסד בהערת חכמה.
האדם הראשון החליט שהוא מקבל טוב והוא מחזיר טוב תוך כדי שהוא מקבל את הטוב. האדם הראשון גילה שהוא הרצון לקבל, הוא לא מצא חן בעיניו כי
זה נקרא לחם חסד. הוא הבין שהוא לא עשה בשביל זה כלום, הוא פשוט נברא לעולם. אז הוא החליט שהוא רוצה להעניק טוב בחזרה לבורא אז מה הוא עשה?
הוא הבין שהוא רוצה להעניק בחזרה לבורא ואז הוא המציא את הרצון לקבל, הוא קיבל את הרצון לקבל והוא הפך את זה לרצון לתת. כל דבר שהאדם עושה בעולם
הזה הוא למעשה השפעה ישירה של האדם כדי להעניק בחזרה לבורא. כי האדם לא יכול להפסיק להיות הרצון לקבל. בואו נעשה סיכום ונמשיך בשיעור הבא. האדם הראשון שנברא לעולם, בעולם אדם קדמון, עולם הכתר, עולם
שלפני עולם האצילות שבו האדם הראשון הבין "אה, אני באמזונס" לכאורה, הוא הבין שהוא הרצון לקבל. זה נקרא חכמה. ואז הוא רצה להשפיע בחזרה, בחינת חסד. ואז הוא המציא מצוות שבעצם זה האות ואו. אז יש לנו את
הכתר, יש לנו את האות יוד שהיא חכמה, ההבנה שאני הרצון לקבל, האות הא שהיא הרצון להשפיע בחזרה לבורא, האות ואו היא המציאות שבה אני מתחבר לבורא ואני מתחיל לקיים את המצוות. אני מקבל את הטוב של
הבורא כדי להעניק טוב בחזרה, להודות לו על זה. ואז יש את האות הא האחרונה אבל אני לא אסביר את האות האחרונה האות הא, אני אסביר את זה בשיעור הבא כי זה קצת יותר מורכב ואני רוצה להסביר את זה בצורה יותר מסודרת ומפורטת.