קורס יסודות הקבלה: מי אנחנו? למה אנחנו כאן? (שיעור 1)

הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה. יש שלבים שאם עוברים עליהם אחד אחרי השני מגלים את הבורא.
ומי שלומד קבלה מגלה ורואה את אלוקים על ידי מושג שנקרא השגה אלוקית ממש בעולם הזה וזה תפקיד עיקרי בלימוד הקבלה – שיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.

לפי חכמת הקבלה הבורא הוא החוק הכללי של המציאות! כלומר: חכמת הקבלה מלמדת אותנו שאלוקים הוא כל חומר שאתם רואים, הוא האוויר, הוא המים, הוא האש, הוא העפר, הוא השולחן, הוא הכיסא שאתם יושבים עליו. הוא האויר שאתם נושמים. הוא הכל.
אלוקים הוא כוח הגרביטציה. אלוקים הוא כוח המשיכה בעולם. אלוקים הוא כוח הראייה, הוא השמש והוא הכוכבים והוא האור שבעיניים שלנו.

אבל אלוקים לפי חכמת הקבלה הוא עוד משהו – כמו שאלוקים הוא חוקים בטבע והוא הטבע ממש. כך גם האלוקים הוא החוקים העל טבעיים.
כלומר: לפי מה שלמדנו אדם שעושה מעשה – אז באופן אוטומטי המעשה חוזר אליו! בין היתר המדע המודרני קורא לזה מחשבה יוצרת מציאות. מי שמעניין אותו ללמוד מהי מחשבה יוצרת מציאות מוזמן להיכנס לאתר שלי ולהוריד את הספר שלי ניפוץ המדע המודרני בחינם.

בכל אופן, אז הקבלה היא שיטה לגילוי הבורא שהוא חוק טבע ועל טבע לנבראים בעולם הזה, כלומר: הקבלה מלמדת אותנו את החוקים העל טבעיים שברא אלוקים וחקק אלוקים בעולם. כלומר: אם המדע מלמד אותנו את כוחות הטבע אז הקבלה מלמדת אותנו את כוחות וחוקי העל הטבע של מעשה גורר מעשה וכן הלאה…

קבלה היא מתמטיקה. קבלה היא מדע. קבלה היא חוקים! ההבדל בין מדע לבין קבלה הוא שמדע מדבר על חוקי הטבע והקבלה מדברת על חוקי על הטבע.

לימוד קבלה הוא היכולת לגלות את הבורא. ממש בעולם הזה – להרגיש אותו. על מנת ללמוד קבלה צריך שיהיה לנו מושג שנקרא הנקודה שבלב. זו אותה נקודה הרצון הבסיסי ללימוד קבלה כי האדם צריך להיות בשל לרצות להכיר את בוראו, רק אדם כזה יכול ללמוד קבלה.
הקבלה מגלה לנו את הבורא – כלומר את החוקים העל טבעיים שברא הבורא ורק מי שיש לו רצון להכיר את הבורא יכול ללמוד.
ולזה קוראים הנקודה שבלב.

בשורה התחתונה ולסיכום ראשוני: הקבלה היא לימוד שיטה שדרכה לומדים את חוקי העל טבע הלא משתנים. כשמגלים את חוקי העל טבע – האדם יודע מה לעשות עם החיים שלו. אדם לא יגיע ללימוד הקבלה אלא אם כן יש לו נקודה שבלב שזה למעשה הרצון הבסיסי להכיר את הבורא ולהתקרב אליו.

עכשיו נשאלת השאלה מה נברא? מה ברא הבורא?
התשובה לפי הקבלה היא שכל הטבע כל העולם, כל דבר בעולם הוא מוגדר כהרצון לקבל תענוג.
כל פעולה ומחשבה של כל יצור בעולם הוא הרצון לקבל תענוג, בין אם זה אוכל, בין אם זה משקה ובין אם זה שינה ובין אם זה סתם לשכב בשמש – יש בכל בריאה את הרצון לקבל תענוג.

והאלוקים נקרא הרצון לתת והוא המילוי. אם אנחנו כטבע יש בנו את הרצון לקבל אז אנחנו למעשה כלי קיבול של תענוג.
האלוקים ממלא לנו את הרצון הזה. ובכל פעם שנעים לנו שנחמד לנו שטוב לנו זה מילוי של הרצון לקבל שלנו.
וזוהי מטרת הבריאה! האלוקים ברא את העולם על מנת שיהיו כלי קיבול של ההטבה שלו.

אלא שהיהדות מלמדת אותנו שיש שני סוגים של רצון לקבל:
הרצון לקבל תענוג זמני והרצון לקבל תענוג אינסופי.
תענוג זמני הוא לא באמת תענוג מכיוון שכשהוא נפסק יש געגוע וגעגוע הוא צער וייסורים.
תענוג אינסופי הוא התענוג האמיתי.

אין אפשרות לקבל תענוג אינסופי מתענוג גשמי. כל תענוג גשמי בסוף נמאס בשלב מסויים. כמה אפשר לאכול שוקולד?
בסוף אתה רוצה להקיא.

אבל תענוג אינסופי הוא תענוג רוחני ואנחנו בקבלה לומדים איך הכוח הרוחני והחוק הרוחני פועל כדי לזכות בתענוג אינסופי.
וכשהאדם לומד את חכמת הקבלה הוא מגלה את הבורא. הבורא הוא החוק העל טבעי וכשלומדים את החוקים הללו.
אנחנו למעשה מכירים ולומדים איך ליהנות הנאה אינסופית. כשמגלים את הבורא ורואים את הבורא בכל דבר ומבינים שכל דבר הוא לטובתנו אין באפשרותך להיות עצוב – אלא אתה תמיד שמח מאושר וטוב לב כי גילית את חוקי העל טבע ואתה מבין למה קורה לך ואיך לחיות ולמה כל דבר בחיים קורה לך ולאחרים.

בתור דוגמא ניקח את השמש. לצורך הדוגמא האלוקים הוא השמש ואנחנו קולטי השמש. האלוקים הוא אור שנקרא גם תענוג ואנחנו כלי קיבול.
מי שהוא טיפש אז הוא רודף אחר הנאות העולם הזה החולפות והן טוב זמני שבסוף הן רע, כי ככל שהאדם רודף יותר אחר החומר כך הוא נדבק יותר אחר החומר. אדם שאוהב כסף לא ישבע כסף, ואדם שאוהב נשים לא ישבע נשים וככתוב מרבה נשים מרבה זימה.
אבל האמת היא שאין הנאה אמיתית בלב מכל הדברים וההנאות החומריות, אלא הנאה זמנית. ומי שמקבל מתענג על האור האלוקי שהוא ההבנה על תופעת חוקי העל טבע ואיך העולם עובד ואיך כל דבר פועל לטובתי זוהי הנאה שלא נגמרת לעולם וזוהי חכמת הקבלה!

החכמה לדעת איך לקבל מה לקבל ומתי לקבל.
כי זה לא נכון כל הזמן לאכול שוקולד לצורך הדוגמא. וזה לא נכון כל הזמן לעשות הנאות חומריות, אלא הדבר הנכון הוא לדעת מתי לקבל ואיך לקבל וכמה לקבל כדי ליהנות תמיד ולנצח! וזוהי חכמת הקבלה!

זאת אומרת האלוקים הוא הרצון להיטיב, הרצון לתת והוא ברא נבראים כדי שיהיה לו למי להעניק. מכיוון שהקדוש ברוך הוא הוא בכל מקום ובכל דבר, הוא כביכול לקח מקום מסויים והוציא את עצמו משם ולאט לאט ככל שאותו מקום התרחק מהבורא כך אותו מקום הפך להיות המקום לקבל.
זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא עולם כדי להיטיב עימו, אך האלוקים נמצא בכל מקום, והוא נקרא אוראינסוף, אז הוא התחיל בריאת עולמות ובכל עולם יש פחות ופחות אור. עולם האצילות שהוא העולם הגבוה יש בו הרבה מן האור, כלומר יש בו הרבה רצון לתת ומעט מאוד רצון לקבל וכן הלאה לעולם הבריאה ששם השתלשל האור פחות ומשם השתשלשל עולם היצירה ומשם השתלשל עולם העשייה.
אנחנו חיים בעולם העשיה. שזה עולם שיש בו הרבה רצון לקבל. האור האלוקי הוא נסתר.
והמטרה שלנו בעולם היא לקבל תענוג מאת האלוקים כי רצונו יתברך הוא למלא אותנו באור! במילוי, בעונג!
נקודה סוף זה הכל.
כל המהות שלנו היא רצון לקבל מעצם לידתנו ועד יום לכתנו וכך כל הבריאה כולה, צורך לנשום, רצון לאהוב וכו' וכו'…הכל זה אלוקים שלמעשה העלים כביכול את עצמו ממקום מסויים המקום הזה נקרא היקום שלנו הוא עולם העשייה וכאן בעולם הזה יש חושך כלומר האור נעלם, כלומר האלוקים נעלם כמו שיש כאלה שחושבים שלא קיים בורא כי האלוקים מעלים את עצמו, האור מסתיר את עצמו ורק מי שחכם ולומד קבלה זוכה להכיר את האור האינסוף ולהיות מאושר ולזכות לתענוג אמיתי.

עכשיו שימו לב: מכיוון שעלינו נאמר בצלם אלוקים ברא את האדם, אז ברור שאנחנו חלק אלוק ממעל ממש. כלומר אנחנו ממש אלוקים. כמו שכתוב בפסוק אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם.
התורה אומרת שאנחנו אלוהים ממש! חלק ממנו. אומר הזוהר הקדוש שכשברא הקדוש ברוך הוא את האדם הוא כמו ניפח בלון והוציא אויר מהריאות שלו אל תוך הבלון שזה האדם ומה שהיה חלק מאלוקים הפך להיות חלק מהבלון. לשון הזוהר הוא מאן דנפח מן דיליה נפח.
אז אנחנו חלק מאלוקים ממש.

ואם האלוקים הוא הרצון לתת, זאת אומרת שהנשמה שלנו שהיא היפך הגוף היא גם הרצון לתת ופה אנחנו נכנסים למושג שנקרא אור חוזר. לאט לאט נבין את המושגים יותר.