קורס יסודות הקבלה: תפיסת המציאות הסלקטיבית (שיעור 3)
סיכום קצר של כל מה שלמדנו עד כה ונמשיך: האלוקים הוא הרצון לתת / הרצון להשפיע והוא ברא כל קיבול שיוכלו לקבל את ההנאה והעונג של ההשפעה שלו שזה אנחנו. על מנת שההטבה ממנו אלינו תהיה מושלמת – יש בנו רצון לקבל עם כוונה טובה ורצון לקבל עם כוונה רעה.
לדוגמא אם בחורה יוצאת עם בחור והיא יודעת שהיא תיפרד ממנו בשלב מסוים, אבל היא יוצאת איתו באופן זמני במטרה לספק לה צורך של אי הרגשת בדידות או להרגיש נאהבת וכן הלאה…היא למעשה פוגעת בו וזו הכוונה ברצון לקבל בכוונה רעה.
דוגמא נוספת: אדם החליט למכור אחוזים מהחברה שלו למשקיע פוטנציאלי והוא יודע שהעסקה לא טובה כפי שהוא מציג אותה – התורה קוראת לזה משא ומתן שלא באמונה ובשפה הקבלית רצון לקבל בכוונה רעה.
האלוקים שהוא הרצון לתת – הרצון להשפיע טוב ותענוג נתן לנו את האפשרות ליהנות מן העולם בהיתר ובאיסור.
כל מה שברא אלוקים הוא ברא בהיתר וברא באיסור.
הרצון לקבל הוא לא רע – הוא מציאות שלנו כנבראים. אלא שהרצון לקבל כשהוא מעורבב עם ספק פגיעה באדם אחר זה נקרא כוונה רעה וזה נקרא יצר הרע.
וכפי שלמדנו יצר הרע שמסית את האדם לקבל טוב ותענוג בצד השלילי הוא השטן המקטרג על האדם והוא זה שגורם לאדם ייסורים.
וכשהאדם נענש על כוונות רעות ברצון לקבל הוא לא יכול להאשים איש מלבד עצמו.
כשבן האדם מקבל "עונש" וסטירות מהחיים ולמעשה כל צער הכי קטן בעולם מזה שנפל לך חפץ והיית צריך להרים אותו ועד מריבות חיכוכים עם בן זוג או בעבודה וכל דבר שגורם לנו צער בחיים ומכאוב הכל נובע מהשימוש שלנו ברצון לקבל על ידי כוונה רעה.
מכיוון שהעולם נברא באופן כזה שבכל פעם שכשהתוכנה העולמית של היקום האלוקי מזהה שהאדם יש בו רצון לקבל בכוונה רעה – אמנם עכשיו הוא יקבל מה שהוא רוצה. היא תהיה עם הבחור באופן זמני, העיסקה תיסגר בין שני אנשי העסקים, אך ליקום דרך מסתורית לסובב את הגלגל ולפגוע בפוגע – לפגוע באדם שקיבל בכוונה רעה.
והאדם יקבל ייסורים ומכאובים כל חייו עד שילמד לנקות מעל עצמו את הרוע לב כלומר הכוונה הרעה שלו ברצון לקבל.
לצפייה בקורס המלא לחץ כאןכשאדם מנקה לחלוטין מעל עצמו את הרצון לקבל בכוונה רעה הרי זה נקרא צדיק.
ואדם שעושה מעשים שמטרתם לקבל לעצמו עונג על ידי שימוש בדריסת אנשים או פגיעה באנשים נקרא רשע ואפילו אם הוא שומר שבת ומניח תפילין כל חייו.
כעת אנו נלמד את המושג תפיסה סלקטיבית של המציאות ונבין טוב יותר את הסיבה שטוב חוזר לטובים ורע חוזר לרעים.
ונסביר:
האלוקים הוא הרצון להשפיע. הוא הרצון לתת. האלוקים הפיח בנו נשמה – הנשמה היא חלק מאלוקים ממש.
אז אם אתה נשמה והנשמה היא חלק מאלוקים פירושו שאתה הרצון להשפיע בעצמך.
אלא שבגלל שאתה בגוף חומרי שהוא הרצון לקבל יש שני כוחות באדם ותפקידו של האדם ליהנות מהרצון לקבל תענוג אך בכוונה טובה.
ובגלל שהאדם בשורשו הוא נשמה – יש בו באופן אוטומטי גם הרצון להשפיע.
מכיוון שהנשמה היא טהורה והיא רוצה להידבק בבוראה ולהיות טהורה שיהיה בה רק רצון להשפיע בצורה הטהורה ביותר – הנשמה היא זאת שמבקשת לנקות מעל עצמה את הרצון לקבל בכוונה הרעה והיא זו שמבקשת ניקיונות.
איך מנקים את הרצון לקבל בכוונה רעה?
לפעמים על ידי ייסורים, לפעמים על ידי לימוד שמביא לשינוי מעשים.
אם האדם מקבל תענוג בכוונה רעה ולא מתקן את דרכיו – הוא יקבל ייסורים דומים לייסורים שהוא גרם לאנשים אחרים ועל ידי כך הוא לומד בדרך הקשה שלא להתנהג כך.
נחזור לשתי הדוגמאות שלנו: בחורה שיוצאת עם בחור שלא בשביל להיות איתו באופן סופי אלא כי נח לה והוא ייפגע מזה בדרך והיא מודעת לזה מראש – בעתיד האלוקים יסובב לה בחור שהיא תכיר והוא יעשה לה את אותו הדבר בדיוק. היא תרצה והוא ישחק בה.
כי האלוקים ברא את העולם במידה כנגד מידה. מה שאתה מנסה לקבל בכוונה רעה עתידים לנסות לקבל ממך בכוונה רעה כדי לתקן אותך בדיוק בדבר הזה וכך בכל דבר בחיים – בכל פעם שיש בך את הרצון לקבל בכוונה שאיננה טהורה – אתה תספוג מכה זהה למה שאתה עשית ועל זה נאמר: על דאטפת אטפוך וסוף מטייפייך יטופון.
ואני מסביר: המשנה במסכת אבות מספרת לנו שהלל הזקן הלך פעם ליד נהר וראה גולגולת צפה על פני המים ואמר לה: על זה שהטבעת פעם מישהו הטביעו אותך וסופו של מי שהטביע אותו שיטביעו גם אותו.
כך שלמעשה האדם לא יכול להאשים אף אחד בייסורים שהוא מקבל בחיים שלו וכל הצער שהאדם עובר:
צער, עוגמת נפש, גירושין, הפסד כלכלי, מריבות, חיכוכים, הלב נשבר…כל מה שקורה לנו הוא בעצם תוצאה של מעשים שלנו מהעבר.
והנשמה האלוקית שלנו היא זו ששלחה לנו את הייסורים האלו, את הצער הזה כדי לנקות מאיתנו את הכוונה הרעה ברצון לקבל כי כל מטרתה הוא לחזור להיות נקייה כפי שהיא ירדה לעולם ברצון להשפיע ולתת באופן נקי ואם כבר לקבל – אז בכוונה טובה מבלי לפגוע באף אחד בדרך.
ולזה חכמת הקבלה קוראת תפיסת המציאות הסלקטיבית ונסביר:
יש לנו 5 חושים: מישוש, ראייה, שמיעה, טעם, ריח.
אנחנו תופסים את המציאות לפי חמשת החושים שלנו, אבל למען האמת יש עוד אינסוף מרכיבים בעולם שאנחנו לא מודעים אליהם למרות שהם חלק מהמציאות, כגון: כלבים מסוגלים לשמוע צלילים שאנחנו לא מסוגלים. כלבים מריחים ריחות שבני אדם אינם מסוגלים להריח. זאת אומרת שישנה מציאות שאין לנו תפיסה בה אלא לפי הכלים שלנו. במילים אחרות יש במציאות הרבה יותר ממה שאנחנו תופסים.
אבל אנחנו בני האדם תופסים את המציאות אך ורק כפי שהנשמה רוצה שנתפוס אותה לפי התיקון שלנו.
זאת אומרת שאם האדם משתמש ברצון לקבל שלו בכוונה רעה בעניין שנקרא לו אבי סגול, אז אותו אדם רוצה לתקן את עצמו והוא ימשוך לעצמו מציאות של פגיעה מדני סגול – כלומר ממקרה דומה מהצד השני.
תפיסת המציאות הסלקטיבית מטרתה שנתקן את עצמנו. אנו בני האדם רואים אך ורק מה שאנחנו רוצים לראות ומה שאנו רוצים לראות תלוי בתיקון שלנו להיות הרצון להשפיע והרצון לקבל בכוונה טובה בלבד.
אז אנחנו תופסים את המציאות באופן מוגבל וסלקטיבי לטובת עצמנו. יש חוקים איזו מציאות אנו תופסים ואיזו לא והכל תלוי ברצון שלנו לתיקון אישי ופרטי.
כהוכחה לכך שהאדם יש לו תפיסה סלקטיבית במציאות היא לדוגמא: כשאנחנו עומדים בדואר ואנחנו תור 740, אנחנו שומעים את הקריינית מקריאה את המספרים עד המספר שלנו, מהרגע שהמספר שלנו הגיע אנו עדיין בדואר אבל כבר לא שומעים את הקריינית כי הרצון שלנו להקשיב כבר לא קיים.
דוגמא נוספת: אני הולך עם אשתי ברחוב והיא רואה המון חנויות בגדים לילדים ואני לא ראיתי שום חנות מסוג כזה אלא ראיתי חנויות אחרות. כל אחד תופס את המציאות לפי הרצון שלו.
וזה נקרא תפיסת המציאות הסלקטיבית.
זאת אומרת שלפי הקבלה המציאות שאנחנו רואים וחווים שייכת רק לנו, וייתכן שהמציאות היא שונה לחלוטין לאדם אחר שנמצא במקום זהה לשלנו. זאת אומרת שאנו חווים את המציאות לפי האמונות שלנו ולפי התיקון שלנו. זה לא אומר שאם לא נאמין שאנחנו יכולים לרוץ דרך קירות שנצליח אבל זה בהחלט אומר שהמציאות שונה לחלוטין ממה שחשבנו עד היום שהיא.
ניתן לקרוא בספרי ניפוץ המדע המודרני בהרחבה את נושא מחשבה יוצרת מציאות.
הנקודה שבלב היא הרצון להטות את הכוונה שלנו לכוונה טהורה.
"נקודה שבלב", זה תחילת הרצון היותר עליון מעל האגו שלנו. הנקודה הזאת היא קשר עם מצב יותר עליון מרמת הדומם, צומח וחי.
על ידי זה שהנקודה הזאת מתעוררת באדם, אז הוא יכול להתחיל לרכוש את המנגנון הראשי, את אותו המוח הכללי להסתכל בטובת הזולת מעבר לטובתו האישית שלו וזה עיקר התיקון של האדם בעולם.
הנקודה שבלב מתחילה על ידי שהאדם רוצה לדעת את הסיבה שלשמה הוא הגיע לעולם. למה אנחנו פה, מה אלוקים רוצה ממני? כשהאדם מתעורר לשאלות האלו – לאט לאט בעזרת לימוד של חכמת הקבלה הוא מתחיל לפתח את הנקודה שבלב – והוא ההתבוננות במעשים שלנו בדיבורים שלנו ובמחשבות שלנו שהן לטובת הכלל ולא רק לטובתי האישית.
ככל שהנקודה שבלב מפותחת יותר כך תפיסת המציאות שלנו רוחנית יותר וכך אנחנו מאושרים יותר מכיוון שפתאום אנחנו מבינים שאנחנו שחקנים בהצגה והבמאי שולח לנו דבר כזה או אחר לצורך התיקון האישי שלנו וממילא כל מה שקורה לנו הוא משמח אותנו כי אנחנו שמחים לקבל ולהבין את הדבר כדי להשתפר ולהיות יותר טובים.